אלימות כלפי מאושפזים פסיכיאטרים - למה זה קורה?
מאת עו"ד ענבל בר-און
בשנים האחרונות, ובעיקר - בשנתיים האחרונות (תודות לעיתונאית האמיצה קרן נויבך) העיתונות מלאה בדיווחים מחרידים אודות אלימות קשה, משפילה, מבזה וקשה אשר ננקטת כלפי מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים.
הדיווחים כמו נטולים מתוך תיאורים של מחנות חינוך מחדש של משטרים חשוכים, הגם שהם מתארים מציאות בבתי החולים הפסיכיאטרים בישראל: הם כוללים תיאורים משפילים ואלימים של קשירות, אלימות, ובידוד מטופלים במוסדות פסיכיאטרים.
ריבוי מקרי האלימות המוסדית הננקטת כלפי מאושפזים פסיכיאטרים מעלה שאלה - למה זה קורה? מדוע צוותים במוסדות פסיכיאטרים מפעילים אלימות כל כך קשה כלפי מטופלים ומאושפזים? מדוע הסיכוי של אדם המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי ליפול קורבן לאלימות קשה, מבזה ומשפילה - רב כל כך? מהו המנגנון, בבתי החולים הפסיכיאטרים, המהווה צלחת פטרי וכר פוריה לאלימות כל כך קשה?
התשובה טמונה - לטעמי - בהוראות חוק האשפוז הכפוי (חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א -1991), המאפשר אלימות ממסדית ו"חוקית" כלפי המאושפזים בכפייה - היינו - החוק מאפשר חדירה לגופם של מאושפזים בכפייה בכוח, אך באופן "חוקי" (טיפול פסיכיאטרי בכפייה כולל פרקטיקות אלימות מאד כגון הזרקה של תרופות פסיכיאטריות בכוח, או קשירת אנשים).
אם הפרקטיקה במוסדות פסיכיאטרים כוללת פלישה בכוח לגופם של המאושפזים בכפייה (קרי- הפעלת אלימות), אין תימה שלעיתים האלימות ה"חוקית" גולשת לשוליים של אלימות בלתי חוקית. כאשר אנשי הסגל במוסדות פסיכיאטרים מקבלים מסר ולפיו גופם של המאושפזים בכפייה הכלואים שם אינו שייך להם, והסגל יכול לפלוש (רפואית) לגופם בניגוד להסכמתם, אין תימה שלעיתים הפלישה לגופם של המאושפזים בעל-כורחם גולשת גם לצורת אחרות, לא רפואיות. הרי אין למאושפזים בכפייה זכות על גופם...
למאמר המלא באתר חדשות מחלקה ראשונה הקישו כאן.
