מהי העוצמה הראייתית הנדרשת לצורך אשפוז בכפייה?

מאת עו"ד ענבל בר-און

בכנס של וועדת פסיכיאטריה ומשפט מטעם לשכת עורכי הדין, נשא כב' השופט חנן מלצר, אשר היה שותף לכתיבת פסק הדין המפורסם רע"פ 8000/07 היועמ"ש נ' פלוני - דברים, ונימק, במסגרת דבריו, את פסק הדין אשר נתן בשנת 2012, ואשר קבע כי לצורך אשפוז כפוי אין צורך בעוצמה ראייתית של 'מעבר לספק סביר' וכי יש להסתפק בעוצמה ראייתית מסוג 'מאזן ההסתברויות'. מדוע? כי פה זה לא ארצות הברית, וכאן לא שופטים מחליטים על אשפוז כפוי, אלא חברי הוועדה הפסיכיאטרית (שני רופאים ומשפטן), ו"חבל לסבך אותם" בקבלת החלטות משפטיות.

האמנם?

החלת רמה ראייתית של "מאזן ההסתברויות" בהתייחס לסנקציה קשה, חריפה, ולעיתים דרקונית כגון אשפוז כפוי, נוגדת את עקרונות היסוד של שיטת המשפט שלנו; 

שיטת המשפט שלנו קובעת, כי ככל שסנקציה אשר מוטלת על האזרח פוגעת פגיעה קשה בזכויות היסוד שלו, כך על המשוכות בדרך להפעלתה להיות מרובות ודווקניות יותר (ראו לעניין זה ע"פ 2910/94 מדינת ישראל נ' ארנסט יפת, פ"ד נ(2) 221 (1996), שם נפסק כי הדין הפלילי, ובעיקר הפרוצדורה הפלילית הדיונית מהווה ה'מגנא כרטא' של הנאשם); 

כלל זה הינו מעיקרי היסוד של השיטה, והוא עוגן במספר פסקי דין כגון פסק הדין זאדה (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)), ופסק הדין ניימן (ע"ב 2/84 משה ניימן נ' יו"ר וועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשר, פ"ד לט(2) 225 (1995)). 

למעשה, עיקרון העל-היסודי הזה במשפט שלנו מגולם היטב בדיכוטומיזציה בין משפט פלילי לבין משפט אזרחי: 

סדרי הדין הפליליים (כגון חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו – 1996, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו – 1996, חוק העונשין, התשל"ז – 1977, ועוד) מהווים את 'מנגנון הביטחון' או את 'חומת המגן' בין האזרח לבין הרשעתו בידי הרשות, וזאת מתוך הבנה כי סנקציית המאסר, המעצר, עם כל הפגיעה בשם הטוב הנלווית להם, היא סנקציה חריפה מנשוא. 

באופן מהותי, ברצף שבין הסנקציה הפלילית לבין הסנקציה האזרחית, אשפוז כפוי ממוקם קרוב יותר לסנקציה הפלילית, ובשיטת המשפט שלנו המהות קובעת, ולא הכותרת (ראו לדוגמה בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2), 221 (1994)). 

לפיכך, מן הראוי כי ההגנות אשר יקנה המחוקק לאנשים הנתונים לסנקציה של אשפוז בכפייה, תהנה בהתאם; 

בית המשפט, לפיכך, יכול היה לנצל את ההזדמנות שנתנה לו כאשר הוגש לפתחו הערעור בעניין רע"פ 8000/07 היועמ"ש נ' פלוני, ולכונן הלכה המעגנת את זכויותיהם של אנשים הנתונים להליכי כפייה פסיכיאטרית להליך הוגן. הוא בחר, תחת זאת לומר אמירה רפה, בעייתית, וכזו אשר חלקים רבים ממנה משמשת את הגישה הפטרנליסטית, וחבל שכך. 

למאמר המורחב באתר חדשות מחלקה ראשונה הקישו כאן.