זכות השמיעה
מאת עו"ד ענבל בר-און
זכות השמיעה מטילה על רשות שלטונית, בטרם תפגע בזכותו של פלוני, לאפשר לו לטעון כנגד פגיעה זו. לזכות השמיעה שני היבטים: פאסיבי - היינו, הזכות לעיין במידע, אשר על תשתיתו שוללת הרשות את הזכות מפלוני ואקטיבי - קרי - הזכות לטעון בפני הרשות, בכתב או בעל פה.
מהם הרציונלים לקיום זכות השמיעה? קיום זכות השמיעה מאפשר הגינות ויושר של הרשות כלפי הפרט והגנה על כבוד האדם במגעו עם הרשות. קיום זכות השמיעה מקדם את יעילות הרשות: מקום בו החלטה שלטונית תתקבל על-סמך שמיעת הנפגעים הפוטנציאלים מן ההחלטה, ההחלטה תהא יעילה יותר ומוצלחת יותר.
קיום זכות השמיעה תורם לאמון הציבור ברשויות השלטון ולשיתוף פעולה בין האזרחים לרשויות השלטוניות. זכות השמיעה מסייעת לאזרח, שכן בעוד ששימוע בזמן אמת מאפשר לאזרח לתקוף את ההחלטה השלטונית אשר נתנה כנגדו לגופה - הרי ששימוע בדיעבד בבית המשפט יתמקד אך ורק את דרך קבלת ההחלטה, אך לא את ההחלטה עצמה.
זכות השמיעה הינה עתיקת יומין: כבר בגן העדן איפשר אלוהים לאדם וחווה להשמיע את 'טענותיהם' נגד טענתו כי אכלו מן הפרי האסור.
זכות השמיעה באה לידי ביטוי בתחומי המשפט השונים, ולא רק במשפט המנהלי: כך לדוגמא, בתחום דיני העבודה, לעובד הזכות להישמע בטרם המעביד יפטרו; בתחום המשפט האזרחי, זכות הגישה לערכאות וזכות הערעור נתפסות כזכויות חוקתיות; בתחום המשפט הפלילי, זכאי חשוד אשר עומדים להגיש כנגדו כתב אישום בפשע, לשימוע בטרם הגשת כתב אישום; אדם המאושפז בכפייה זכאי להביא את טענות נגד שלו - כנגד האשפוז הכפוי, בפני וועדת הערר הפסיכיאטרית המחוזית, ועוד.
לקריאת המאמר המלא באתר חדשות מחלקה ראשונה, הקישו כאן.
