פגיעה אקוסטית כנכות צה"לית מוכרת
חיילים רבים נחשפים, במהלך שירותם הצבאי, לעוצמות רעש מסוכנות, בין אם במהלך אימוני ירי, בין אם במהלך פעילות מבצעית וקרבות, ובין במסגרת עבודתם עם מיכון צה"לי רועש (לדוגמא – חיילים העוסקים בעבודות תחזוקה של מטוסים בבסיסי חיל האוויר). לא אחת, חשיפת היתר לרעש מובילה לפגיעה בשמיעה – בין אם מדובר בחבלה אקוסטית הגורמת לירידה בשמיעה, ובין אם מדובר בטיניטוס, פגיעה אשר קשה להוכיחה, שכן אין כמעט בנמצא בדיקה אובייקטיבית אשר יכולה להוכיח את קיומו של טיניטוס (טנטון), ולמרבה הצער, חיילים משוחררים התובעים את נכותם מקצין התגמולים – נחשדים כמי שמנסים "לרמות" את אגף השיקום, ו"להתחזות".
בכדי שחייל משוחרר יזכה בהכרה כנכה צה"ל, עליו להוכיח כי נכונותו נגרמה תוך ועקב השירות. בעוד שאת הנתון "תוך" כדי השירות, נקל להוכיח, מתעורר קושי להוכיח לקצין התגמולים כי הנכות פרצה "עקב" השירות, וכי ישנו קשר סיבתי בין חשיפה לרעש חזק במהלך השירות הצבאי, לבין הפגיעה האקוסטית אשר נגרמה לחייל.
שוטרים, סוהרים ומשרתים בקבע, נתקלים בקשים דומים. לא אחת טוענים שוטרים כי נחבלו חבלה אקוסטית משום שנחשפו לרעשי ירי או סירנות בתדירות גבוהה, מה שפגע באיכות השמיעה שלהם או גרם להם חבלות אקוסטיות, מסוג טיניטוס (טנטון) או היפראקוזיס (רגישות יתר לרעש). סוהרים נתקלים ברעש מסוג אחר – טריקת הדלתות הכבדות בתאי המעצר והמאסר הן מטרד אקוסטי מוכר וידוע לכל מי ש"מבלה" בבית הכלא – בין כאסיר, כעצור או כסוהר. תביעות לא מעטות כנגד משרד הביטחון מוגשות על ידי סוהרים אשר אוזניהם קרסו בשל החשיפה לרעש.
משרדנו מגיש בשם חיילים משוחררים, שוטרים, סוהרים, ומשרתי קבע – תביעות כנגד אגף השיקום במשרד הביטחון – להכרה בקשר הסיבתי בין החבלה האקוסטית (בין אם זו פגיעה בשמיעה, טנטון, היפראקוזיס, או פגיעה אחרת) – לבין שירותם במסגרת כוחות הביטחון.